אחותנו/ סיון הר שפי

 

יְרוּשָׁלַיִם הָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה

נִשְׁאֲרָה אַחֲרוֹנָה.

בְּכָל חֲתֻנָּה הֵם אוֹמְרִים לָהּ,

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ. בְּקָרוֹב אֶצְלֵךְ. מְשַׁלְּבִים אֶצְבָּעוֹת

נִרְגָּשׁוֹת כִּזְמוֹרוֹת אָבִיב,

אֲפוּפִים בַּעֲנַן הַבְּרִית וּבַעֲדַת הַדְּבוֹרִים הַמְשַׂמְּחוֹת

רוֹקְדִים אֶת דַּרְכָּם אֶל גְּאֻלָּתָם הַפְּרָטִית,

סוֹגְרִים אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

הִתְפַּזְּרוּת

 

וְהִתְקַהֲלֻיּוֹת קְטַנּוֹת סְבִיב שֻׁלְחָנוֹת: אֹכֶל. שְׁתִיָּה.

סְמוֹל טוֹק: אֵיךְ הִיא גָּדְלָה, אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה

(רָאִית אֵיךְ אֲחוֹתָהּ הִזְדַּקְּנָה?) אֵיזוֹ זְכוּת

הֵם הִצְלִיחוּ לְחַתֵּן אֶת כֻּלָּם, חוּץ

 

חוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, חָמְקָה מִן הַצַּהֲלוּלִים

תַּחַת שְׁמֵי יָהּ הַמְכוֹכָבִים, בְּעֵינַיִם רַכּוֹת

מְחַכָּה לְסִימָן